"בתנו אהובה, בת התשע חוותה קשיים מאז היותה קטנה. הסברנו לעצמנו שהיא פשוט ביישנית.
בעקבות הגעתנו לישראל מארצות הברית, תרצנו את קשייה כקשיי הסתגלות טבעיים וקיווינו שהזמן יעשה את שלו".
לבסוף, לאחר אבחון בגיל תשע, היא אובחנה כסובלת מ- קשיים בעיבוד שמיעתי מרכזי - CAPD.
התחלנו להבין שהיא מתמודדת עם בעיה אמיתית ושהיא זקוקה לסיוע מתאים.
היו לה קשיים בשליפת מלים, וקושי לעקוב אחרי הוראות מורכבות. היא התקשתה במבחנים והמורים התבקשו לבחון אותה בעל פה ולספק לה רמזים (prompting).
היא לא השתלבה בחברת הילדים מפני שלא הצליחה להבין את "כללי המשחק", וקבלה טיפול פסיכולוגי על מנת ללמוד מיומנויות חברתיות.
בנוסף, היא קבלה שיעורים פרטיים כדי לעזור לה לעמוד בקצב הכיתה.
לצערנו, כל העזרה לא הניבה את התוצאות שקיווינו להן.
בשלב זה, הפסיכולוגית הפנתה אותנו לטיפול בשיטת טומטיס עם קלינאית תקשורת. חקרנו את הנושא ושמענו על שביעות רצונם של אנשים מהטיפול. על בסיס זה, החלטנו להעיז והתחלנו בתהליך.
השינוי היה דרמטי. למעשה, ראינו שינויים כבר מהטיפולים הראשונים.
בזמן שילדים אחרים שיחקו או ציירו (במהלך אימוני ההקשבה), בתי בחרה לפתור תרגילים בחשבון וזאת מרצונה החופשי!
לאחר מכן, התחילה להשיג ציונים טובים במבחנים (בעברית!) ללא תיווך. המורים ציינו אף הם את השינויים המפתיעים שחלו בה.
כשבאתי לאסוף אותה מהשיעור הפרטי, מצאתי אותה משחקת עם המורה. לשאלתי, "למה אתן לא מכינות שיעורים?" התשובה הייתה "כבר סיימנו". המורה הסבירה שבתחילת השנה, בכל שיעור, היא נאלצה להסביר לאהובה ולחזור על החומר הנלמד בכיתה, ורק לאחר מכן לסייע לה בהשלמת השיעורים.
עכשיו, אהובה כבר קולטת את החומר בכיתה כך שנגשים ישר לשיעורי הבית. למעשה, את רוב העבודה היא כבר מכינה לבד.
יום אחד אהובה חזרה מבית הספר והביעה חשש שמא ישלחו אותה למנהל. מצב זה חדש לנו.
עד כה, אהובה ישבה בשקט מוחלט ולעולם לא הפריעה. עכשיו היא יודעת לעמוד על דעתה
ולהביע את עצמה.
לקראת סוף התהליך עם קלינאית תקשורת, כאשר אהובה נשאלה מה היא הפיקה מהטיפול היא ענתה בפסקנות "שום דבר. אני פשוט מקשיבה יותר טוב!"
