תסמונת אספרגר מוגדרת בספר האבחנות הפסיכיאטריות (ה- DSM) כלקות התפתחותית מולדת עם רכיב גנטי מובהק והיא נחשבת כבר חלק אינטגרלי מהספקטרום האוטיסטי. תסמונת אספרגר תוארה לראשונה על ידי רופא הילדים האוסטרי הנס אספרגר בשנת 1944, אולם רק בשנת 1981 זכתה התסמונת לפרסום, כשהחוקרת הבריטית לורנה ווינג פרסמה מקרים תואמים לתופעה.
התסמונת הוכנסה למהדורת ה- DSM הרביעית כהפרעה ספציפית, אך כבר במהדורת ה- DSM החמישית שונה סיווגה, והיא נכללת בו מאז ועד היום כהפרעה המשויכת אל הספקטרום האוטיסטי.
מבית טומאטיס לקשב למידה ותקשורת מציינים שתסמונת זו מאופיינת בקשיים משמעותיים בתקשורת שאיננה מילולית ובאינטראקציה חברתית, וקושי בהבנת שפת גוף, הבעות פנים, סיטואציות חברתיות ודברים סימבולים בעלי כפל משמעות (כגון דימויים, משלים, אירוניה ובדיחות).
הלוקים בתסמונת אספרגר מתעניינים בנושאי עניין מוגבלים ובעלי דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם. על אף שהתסמונת משויכת לרצף האוטיזם, היא ממוקמת בקצהו הקל של הספקטרום (אוטיזם בתפקוד גבוה) ונבדלת מיתר הלקויות שעל הרצף האוטיסטי בכך שמנת המשכל של הלוקים בה הנה נורמלית ולא אחת אף גבוהה מהממוצע, וכך גם בנוגע להתפתחות הדיבור והשפה.
בשנים האחרונות הולך וגובר שיעור הילדים המאובחנים כבעלי אספרגר עד שהוא קרב לשיעור המאובחנים כבעלי אוטיזם. יחד עם זאת, תסמונת אספרגר במבוגרים קשה לאבחון בשל מגוון סיבות שונות, שהבולטת שבהן נוגעת לעובדה שמרבית מקרב הלוקים בתסמונת עשויים לתפקד באופן נורמטיבי במרבית תחומי החיים, למעט בתחום החברתי.
תסמונת אספרגר או אולי חריגה חברתית "רגילה"?
מבית טומטיס מסבירים שלעתים קרובות קורה שתסמונת אספרגר מבוגרים איננה מאובחנת, היות וקל לייחס את השונות שבהתנהגותם כחריגה חברתית "רגילה", זאת לאחר שרבים מקרב המבוגרים הלוקים בה סיגלו לעצמם במרוצת הזמן הרגלים ונורמות מקובלות כגון ניהול שיחה תקינה ויצירת קשר עין כחלק מהאינטראקציה החברתית, זאת בעקבות ביקורות מהסביבה על כך שלא נהגו באופן המצופה מהם.
מאחר והלוקים בתסמונת ניחנים על פי רוב ברמת אינטליגנציה תקינה או גבוהה מהממוצע, יכולת קוגניטיבית טובה ויכולת זיכרון מעולה, תסמונת זו קשה מאוד לאבחון לפני ההגעה לגילאי 7 - 6, ולעתים קורה שילדים הלוקים בתסמונת מאובחנים כבעלי התנהגות נורמטיבית אם כי מעט שונה.
גורם נוסף אשר עלול להקשות על אבחון אספרגר מבוגרים נובע מכך שבמקרים רבים ישנה חפיפה עם הפרעות נוספות בהן ליקויי למידה, בעיות קשב וריכוז, הפרעה כפייתית (OCD), הפרעה דו קוטבית, תסמונת טורט ובעיקר חרדה ודיכאון, הנגרמים ממודעותם לקשייהם התפקודיים והחברתיים. תת האבחון של התסמונת נפוץ בעיקר בקרב נשים והוא עומד ביחס של 1:10 בהשוואה לשיעורי האבחון אצל גברים, כשהשערת החוקרים היא שנשים נוטות למסך את קשייהן על ידי אימוץ מסכה חברתית וחיקוי אחרים.
דרכי הטיפול בתסמונת
ישנן כיום מגוון דרכים לטיפול בתסמונת אספרגר, אך חשוב להדגיש כי תסמונת אספרגר איננה ניתנת לריפוי, כך שבדומה לתסמונות אחרות על הרצף האוטיסטי מטרות הטיפול המרכזיות הן לסייע בהתמודדות עם התסמונת, להקל על התסמינים ולספק תמיכה. לפיכך, הטיפול על פי רוב מתמקד בעיקר בהקניית אסטרטגיות קוגניטיביות, נורמות התנהגותיות וכישורים חברתיים, תקשורתיים.
בין השיטות הנפוצות שנעשה בהן שימוש ניתן למנות את הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לא נכונים ושיפור הביטחון העצמי, טיפול פסיכודינמי להקלה על הרגשות הנלווים לתסמונת בעקבות הקושי החברתי, טיפול בעזרת בעלי חיים ועוד.
שיטה נוספת הנחשבת לאחת היעילות ביותר לטיפול באוטיזם, ולתסמונת אספרגר בפרט, היא שיטת טומטיס המסתייעת בגירוי צלילי ואימוני הקשבה לשיפור התפקוד תוך כדי מיתון התסמינים ושיפור באיכות החיים הן של הלוקה בתסמונת והן של בני משפחתו.
שיטת טומטיס אינה מרפאה את תסמונת אספרגר, אך היא מעוררת שינוי רב באיכות חייו של הילד ושל משפחתו. השינוי מתבטא בהפחתת ומיתון התסמינים ושיפור התפקוד.
הטיפול נעשה על ידי גירוי צלילי המאמן את חלקי האוזן ומגרה את מערכת העצבים המרכזית, כדי לשפר את יכולת ההקשבה.
שיטת טומטיס מסייעת לילדים עם תסמונת אספרגר על ידי:
• הפחתת הרגישות לרעש
• שיפור בויסות חושי, בשיווי משקל ובקואורדינציה
• שיפור בעיבוד צלילי
• שיפור במיומנויות תקשורת, שפה ודיבור
שינויים משמעותיים הן באיכות חייו ותפקודו של הילד והן של התא המשפחתי
כמו בהפרעות התפתחותיות אחרות, על מנת לתת ההערכה הקלינית מעמיקה, הבוחנת סטיות התנהגותיות ועיכובים בכל תחומי תפקוד שונים, עולה הצורך בצוות רב מקצועי להענקת פרופיל שלם ומפורט, המתייחס לכל יכולותיו, אתגריו ומגבלותיו של הפרט. הטיפול בתסמונת אספרגר מבוגרים אינו מתיימר להביא לריפוי מהסיבה התסמונת עצמה נחשבת לכרונית. עם זאת, טיפול נכון עשוי תמיכה רבה ולהקל משמעותית על התסמינים.
אחת מהשיטות שנבדקו והוכחו כיעילות ביותר לטיפול בתסמונת אספרגר היא שיטת טומטיס המעוררת לשינויים משמעותיים הן באיכות חייו ותפקודו של הילד והן באיכות החיים ותפקודו של התא המשפחתי. הטיפול על פי שיטת טומטיס נעשה באמצעות גירוי צלילי שמטרתו להוביל לגירוי מערכת העצבים המרכזית ובכך לשפר את יכולת ההקשבה ובכך לשפר את מיומנויות התקשורת ומיומנויות השפה והדיבור.
"שינויים אלה אצל דני שיפרו את איכות חייו שלו..... וגם של כולנו".
