סיפורו של יונתן

סיפורו של יונתן

טיפול בהפרעת קשב עם היפראקטיביות

הפרעות קשב וריכוז מעיבות על חיי הלוקים בהן לא רק בתחום הלימודים. הן מערימות קשיים על התפקוד היומיומי. ההפרעות מונעות יכולת להתרכז, לנהל שיח רציף, לארגן ולהתארגן במסגרת הזמן, לקבוע יעדים ולחתור בעקביות ובהתמדה להשגתם.


ויוי, אימו של יונתן, הסכימה להתראיין ולחשוף את הסיפור האישי של בנה.
היא רצתה לעודד משפחות עם ילדים המתקשים לעמוד בדרישות בית הספר, על אף היכולת הטובה שלהם.

כאשר יונתן היה בכיתה ד', היא ובעלה זומנו לפגישה עם המחנכת והיועצת. ההורים ישבו מולן אובדי עצות כי השתיים פסקו חד-משמעית יש להפנות את יונתן לטיפול פסיכולוגי ולטיפול תרופתי. רק כך יוכל להמשיך ללמוד במסגרת הרגילה של הכתה.

יונתן ילד נבון, סקרן ובעל כושר ביטוי, הגיע למצב שחייב את כל הגורמים לקבל החלטה לגבי המשך הדרך. הוא הרבה להציק לחבריו, לדבר ולהרעיש, לא היה מסוגל להתרכז, לא ידע מתי יש בחינה, לא יכול היה להביא את עצמו להכין שיעורי בית. כשישב לשולחן נראה כאילו "נמרח" על המחברות. ציוניו בלימודים היו בהתאם.

כבר בגן הילדים ניכרו בו חוסר שקט ופעלתנות יתרה, ובגיל שלוש וחצי אובחן במרכז להתפתחות הילד כסובל מהפרעת קשב. יונתן התקשה באחיזת העיפרון ועקב כך נמנע מלצייר ולכתוב. דיבורו היה רם וקולני והבית כולו היה אפוף רעש תמידי כתוצאה מפעלתנותו הבלתי פוסקת. טיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה לא פתרו את הבעיה. הילד הלך ואיבד את בטחונו העצמי, היה מתוסכל והתנהגותו גבלה באלימות. יונתן התחיל את כיתה א' עם כל התקוות והציפיות להצליח, אבל הדרישות הנוספות של לימוד פורמלי רק העצימו את קשייו.

הוריו ניסו לסייע בכל הדרכים המקובלות, אך ללא הועיל. הם העדיפו לתת הזדמנות לכיוון טיפולי אחר לפני שיתחילו בטיפול תרופתי. כך הגיעו יונתן והוריו למרכז טומטיס.

במהלך אבחון קשב וריכוז לפי שיטת טומטיס יונתן עבר "בדיקת הקשבה". הבדיקה חשפה את הפרופיל האודיטורי האישי שלו. אחד הקשיים שזוהו בבדיקה היה הצפה של גירויים והיעדר יכולת לסנן ולהתעלם מהם. כתוצאה מכך נדרש מאמץ רב מצידו להתמקד בדברי המורה בכיתה על רקע הגירויים סביבו. כל גירוי קטן הסיח את דעתו והפריע לרמת הקשב.


בחופשת הפסח יונתן התחיל בתוכנית של גירוי צלילי, ולאחר זמן קצר ההורים הבחינו בשינויים ברורים בהתנהגותו שגברו במהלך הטיפול.בתחילה הם שמו לב שנעלמה "סופת הרעש" והתזזיתיות שאפפו את הבית במשך שנים.


דיבורו של יונתן נעשה רגוע ושקט יותר, ללא הדברת שאפיינה אותו קודם לכן. בהמשך ניכרו שינויי התנהגות נוספים ישיבתו נעשתה יציבה ואחיזת העיפרון בין אצבעותיו הסתדרה. כתב היד שלו השתפר והוא החל להכין שיעורי בית. בניגוד לעבר, הוא שיתף פעולה עם הוריו כשהם הציעו לסייע לו. התוצאה ניכרה בציוני הבחינות של יונתן שעלו בכמה רמות בבת אחת. שיעורי ההוראה המתקנת שקיבל נעשו מיותרים והופסקו.


כיום, כמעט שנה לאחר טיפול קשב וריכוז, יונתן הוא ילד רגיל בכתה ה', ציוניו גבוהים והוא מתפקד לשביעות רצון כולם: הוריו, ביה"ס, החברים והחשוב ביותר שלו עצמו.

כמו הורים רבים, גם הוריו של יונתן היו צריכים להתמודד עם בחירה של דרך נכונה עבורם כדי לחלץ את בנם מקשייו. לאחר שנים של ניסיונות לעזור לו בדרכים המוכרות, הם שאלו את עצמם האם להמשיך במסלול שכלל טיפול פסיכולוגי, נטילת ריטלין ותגבור מתמיד בלימודים או להעיז ולנסות כיוון חדש.

מניסיונם, יונתן לא היה מסוגל לעמוד בתרגול וברמת שיתוף הפעולה הנדרשים במסלול הטיפולי שהוזכר. לכן הם העדיפו לנסות את שיטת טומטיס שאינה דורשת מהילד וממשפחתו תרגול בבית. בחירתם אכן הצליחה, קיצרה תהליכים וחילצה את יונתן ואותם ממה שנראה כדרך ללא מוצא.

 

>
מתי מתחילים לראות תוצאות בטיפול?