סיפורה של אתי על תוכנית טומטיס בתקופת ההיריון

סיפורה של אתי על תוכנית טומטיס בתקופת ההיריון

עדות על טיפול מוצלח בהפרעת קשב לאם ולילדה


אתי מספרת על ריפוי הפרעת קשב אצלה וילדה


את שעות ההקשבה שלי במרכז טומטיס עשיתי שנים רבות לפני שבכלל תכננתי להתחתן ולהביא ילדים לעולם. אז, בתום יחידת ההקשבה הראשונה, הרגשתי כיצד אט אט כל חושי מתחדדים, איך כל גופי (ומוחי במיוחד) מתמלא באנרגיה והכי חשוב מצאתי את הדרך אל עצמי.
לכן, כשנודע לי שאני בהיריון, היה זה אך טבעי עבורי להעניק מתנה זו לעובר שברחמי.
מאחר והיה לי הריון תקין והרגשתי מצויין, המתנתי, בהמלצת דבי ואנג'לה, עד לשבוע 20 השבוע בו אברי השמיעה של העובר משלימים את התפתחותם ו.........יצאתי לדרך.

מיותר לציין, שעבורי, אישה בהיריון מתקדם, הסובלת מבצקות ברגליים וכאבי גב, שעובדת בממוצע 8 שעות ביום, הרעיון של לשכב עם רגליים מורמות על כורסא רכה ונוחה ולהקשיב למוסיקה, נשמע לי כמו חלום. תוכנית ההקשבה שנקבעה לי כללה שתי יחידות הקשבה בנות 15 שעות כל אחת, 3-4 פעמים בשבוע למשך שעתיים. הקשבתי ליצירות של מוצארט ומזמורים גריגוריאנים.

כבר בתחילת ההקשבה שמתי לב שהעוברית שלי מגיבה מאוד טוב כמו אמא שלה דווקא למזמורים הגריגוריאניים. היא בעטה ונעה לה ללא הרף במשך ההקשבה למזמורים ובזמן ההקשבה למוצארט, נחה לה בשקט. אציין, כי בשלב זה של ההיריון, כמעט ולא הרגשתי אותה במהלך שעות היום, היא הייתה הרבה יותר פעילה בשעות הערב והלילה וגם אז לא הרגשתי תנועות בעוצמה כה חזקה. מאחר ואת ההקשבה עשיתי בדרך כלל בשעות הצהריים, היה לי ברור שהיא מגיבה ישירות למוסיקה.

במהלך ההקשבה, באופן טבעי, נהגתי להניח את ידיי על הבטן וללטף אותה.
אני זוכרת שמאוד שמחתי, שכמעט מידי יום יש לי שעתיים של "זמן איכות" עם העוברית שלי, בהן אני קשובה לה ועוקבת אחר תנועותיה במלוא תשומת הלב. במילים אחרות לומדת להכיר אותה יותר.
כמו כן, הייתה זו חוויה אינטימית משותפת לשתינו, בה התנסינו כל אחת בדרכה שלה ובאותה נקודה ממש הרגשתי שהקשר בינינו הולך ומתהדק.

את היחידה הראשונה סיימתי כעבור שבועיים וחצי. המתנתי עד תחילת חודש שמיני ואז התחלתי את היחידה השנייה. הפעם כבר היה לי קשה יותר והרגשתי שה"מצברים" שלי כבר מלאים ואינני זקוקה לתוספת.
בדיעבד, אני יכולה להגיד שאני הרגשתי מלאות "תרתי- משמע", הייתי מוצפת גירויים מבפנים ומבחוץ ולא יכולתי להכיל תהליך נוסף פרט להיריון. כנראה שגם העוברית שלי חשה כך, מכיוון שתגובתה למוסיקה הייתה הרבה יותר מתונה אולי מכוח ההרגל? כעבור מספר שבועות, עמית שלנו נולדה בשבוע 39, בלידה רגילה וקלה יחסית.

כבר בבית חולים שמתי לב שהיא מגיבה ונרגעת באמצעות קולי וקולו של אביה (שהקפיד לדבר אליה מדי יום עוד בהיותה ברחם). בגיל שבועיים, כבר אפשר היה להגיד עליה שהיא תינוקת ערנית, סקרנית ומאוד מודעת לסביבה שלה. להפתעתנו, היא אף נהגה להישיר מבט למי שהחזיק אותה.

ככל שעברו השבועות, עמית גילתה עוד ועוד תכונות המעידות על מערכת חושים חדה ויכולת תקשורת מתקדמת לגילה. אנו נהנים מילדה מאוד חייכנית, שאוהבת להשתמש בקולה כהבעה לביטוי הרצונות שלה. כמו כן, עמית נרגעת בקלות באמצעות קולנו וכמובן, באמצעות צלילי המוסיקה.