להפוך לילד כשאר הילדים

להפוך לילד כשאר הילדים להפוך לילד כשאר הילדים


מאת: פול מאדול 1990

עד לא מכבר, לפני כארבעה עשורים, לא ציפו מילדים עם תסמונת דאון להגיע לבגרות. הודות לרפואה המודרנית ומעל לכל למעבר מאישפוז במוסדות לטיפול בבית, תוחלת החיים של אנשים בעלי תסמונת דאון משתווה כמעט לזו של שאר האוכלוסיה.
התוצאה החשובה השניה של טיפול ביתי, משפחתי ואוהב שניתן לילדים אלה היא גילוי הפוטנציאל החבוי של ילדים שנחשבו בעלי פיגור רציני. כיום, רוב הילדים עם תסמונת דאון הם בעלי פיגור קל או בינוני, מעטים מביניהם סובלים מקשיים רציניים ומעטים הם בתחום האינטליגנציה הנורמלי-נמוך עד נורמלי.
כאשר בוחנים דורות חדשים של ילדים עם תסמונת דאון שנחשפו לתכניות גירוי לפעוטות, אינטגרציה ונורמליזציה גדלה והולכת, טיפוליים שפתיים ולשוניים חדשים ואמצעים שונים כמו מחשבים, הורים ומומחים רבים חשים שעדיין איננו יודעים לאשורו מהו הפוטנציאל האמיתי של ילדים אלה.

צעדים משמעותיים בכיוון הנכון
מסקנות רבות לגבי האינטליגנציה של ילדים עם תסמונת דאון אינן אמינות למעשה משום שלילדים אלה יש כישורי קליטה ושפה נמוכים מאוד. לפי לאורה מאיירס (Laura Meyers) מאוניברסיטת קליפורניה (Meyers, 1986, 1987), לילדים עם תסמונת דאון יש עיבוד מידע איטי שמונע מהם לשמוע מילים קצרות, במיוחד מילות חיבור והברות שהכרחיות בשביל בניית משפטים. דבר זה גורם להם לבטא את עצמם במילים בודדות או מספר מילים במקום משפטים. בשביל להתגבר על קושי זה יצרה מאיירס תוכנות מחשב שעוזרות לילד להשלים את המשפטים. שוב קוראים תיגר על המגבלות הידועות של ילדים אלה.
אנו יודעים גם שלילדים רבים עם תסמונת דאון יש טונוס שרירים חלש שתוצאותיו הן יציבה אופיינית של גב עקום וכתפיים שמוטות. טונוס שרירים חלש זה גם יוצר אצל ילדים אחדים פנים חסרי הבעה ונטייה להחזיק את הפה פתוח כאשר לשונם המוגדלת בולטת. הפקת הדיבור ובמיוחד ההיגוי נפגעים קשות.

עבודתו של ד"ר  טומטיס (Tomatis, 1974), מראה שהאוזן מעורבת באופן פעיל בעיבוד לשוני ובבקרה שמיעתית על הדיבור. הוא הבדיל בין שמיעה, שהיא קליטה פסיבית של צליל, לבין הקשבה שהיא יכולת ההתמקדות האקטיבית של האוזן.
האוזן התיכונה, באמצעות פעולת שרירים שנמצאים בה, פועלת כמו רדאר בכוונה באופן סלקטיבי את השמיעה לעבר צלילים אותם אנו רוצים לשמוע, כמו צלילי דיבור למשל. מעורבות אקטיבית זו של האוזן התיכונה אינה רק הצעד הראשון אלא אף הצעד ההכרחי בעיבוד מידע שמיעתי.
בשביל טומטיס, ניתן להשוות את הדרך בה פועלת ההקשבה לתפקוד שרירי העין בראיה.
דרגת ההתאמה והדיוק של אותו רדאר שמיעתי היא קריטית בהתבטאות לשונית. בחינה מקרוב של הקישורים העצביים-שריריים בין האוזן התיכונה ובין מנגנון הדיבור שופכת אור על קשרים שמיעתיים-קוליים אלה. העצב הטריגמינלי (5th cranial pair) ועצב הפנים (7th cranial nerve) מעורבים שניהם בהפקת קול ודיבור. העצב הטרגמינלי מעצבב את השרירים שאחראים על סגירת הפה (temporal and masseter muscles) ועצב הפנים מעצבב את השריר שמעורב בפתיחת הפה
(digastric muscle) ואת שרירי השפתיים שכה חשובים לדיבור.
טומטיס מדגיש שאותו עצב טרגמינלי מעצבב גם את שריר הפטיש* (tensor timpani) ועצב הפנים מעצבב את שריר הארכובה (stirrup muscle). שני השרירים האלה ממוקמים באוזן התיכונה והם מווסתים את פעילותה. טונוס שרירים חלש מאט את פעולתם של שרירי האוזן התיכונה וכך משפיע על עיבוד מידע שמיעתי ובקרה שמיעתית על הדיבור.
חוסר היכולת להפיק מילים קצרות, שהוא תוצאה של תהליך זה, מונע בניית משפטים (כפי שתואר ע"י לאורה מאיירס). עיבוד איטי של מידע שמיעתי ובקרה על הדיבור הם מאפיינים של ילדים עם קשיים בדיבור, שפה ולמידה (Tallal, 1976).
ויסות חלש באוזן התיכונה עשוי ליצור נטיה לדלקות אוזניים. דלקות כאלה נפוצות אצל ילדים עם תסמונת דאון וגורמות לירידה נוספת בתפקוד האוזן התיכונה ולפיכך, לפגיעה נוספת בשמיעה.
בנוסף לכך, דר. טומטיס הראה שצלילים בעלי תדירות גבוהה שולחים יותר זרמים עצביים למוח ועל ידי כך מספקים לו אנרגיה. בדיבור, תחום התדירויות הגבוה מרוכז בעיקר בגוון הקול. לקול בעל ההיגוי הלקוי של ילדים רבים עם תסמונת דאון אין צבע ועל כן הוא דל בתדירויות גבוהות.
לא רק שקול זה אינו מספק די אנרגיה למוח, דרושה להפקתו גם כמות ניכרת של אנרגיה.
דלדול זה באנרגיה משפיע לא רק על הדיבור אלא גם על יכולת החשיבה ועל תפקודי גוף שונים כגון: יציבה, שיווי משקל, מוטוריקה וקואורדינציה. נוסף לכך, עלולה להיות השפעה על הלטרליות. לטרליות מעורבת ולא מבוססת נפוצה אצל ילדים עם תסמונת דאון. יציבה לא טובה משפיעה על הנשימה החשובה  כל כך לדיבור ולערנות מנטלית באופן כללי.
לאור האמור לעיל ניתן להבין מדוע ילד עם תסמונת דאון, שהוא מתקשר נלהב בדרך כלל, נמנע מהתבטאות לשונית כדרך לקשרים חברתיים.

פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק (Heiniger & Randolph, 1981) מכירים את הצורך החיוני בתנועה גופנית בחייהם המוקדמים של ילדים אלה. תנועה מעוררת את המוח באמצעות המערכת הוסטיבולרית באוזן הפנימית, ופשוט "מזינה" אותו באנרגיה. טונוס שרירים חלש אצל ילדים עם תסמונת דאון תורם לנטייתם להיות פסיביים מבחינה גופנית. מסיבה זו, הצורך שלהם בגירוי דרך מגע גופני, תרגילים וצליל הוא קריטי.
רוב הילדים אוהבים בדרך כלל מוסיקה ושרים או רוקדים ברצון ובשמחה. ילדים עם תסמונת דאון אינם שונים. גירוי חושי כמו מוסיקה וגירוי מוטורי כמו ריקוד חייבים להיות חלק מחינוכם של ילדים אלה החל בגיל הרך. גירויים אלה "יזינו" את מערכת העצבים שלהם באנרגיה שהם כה זקוקים לה.
מוסיקה מורכבת מסדרה מובנית באופן משוכלל של צלילים, ומכילה את רוב האלמנטים של הדיבור – גובה, ריתמוס וגוון. הקשבה למוסיקה, שירה וריקוד עוזרת ומכינה אצל הילד עם תסמונת דאון את הערוצים הסנסורי-מוטוריים והעצביים-שריריים שמעורבים ברכישת שפה.

יישום שיטת טומטיס בטיפול בתסמונת דאון
במרכז ההקשבה שלו בפאריז, טיפל דר' טומטיס בשטתו לגירוי צלילי ועזר לילדים ובוגרים עם תסמונת דאון במשך עשרים וחמש שנה. מזה חמש שנים מטפלים בילדים אלה בשיטת טומטיס במרכז ההקשבה בטורונטו ובמרכזים אחרים בצפון אמריקה. ביותר מ- 70% של המקרים התוצאות מאוד משביעות רצון. (למידע נוסף ראה (
Giimrow, Madaule & Thompson,1989

בחלק הבא של המאמר יש נסיון למיין את הרמות השונות של ההתערבות בשיטת טומטיס כשהיא מיושמת במקרים של תסמונת דאון. המיון מבוסס על ההתקדמות המקובלת ביותר, אותה בחנו ועליה דיווחו משך הגירוי הצלילי ואחריו.

1. השיטה מספקת צלילים עם "אנרגיה רבה" או כפי שטומטיס קורא להם "צלילים מטעינים". מקור צלילים אלה היא המוסיקה לכינור של מוצרט, ממנה מסוננות התדירויות הבינוניות    והנמוכות ותחום התדירויות הגבוהות מעובה באופן אלקטרוני. לקולה של האם, העובר תהליך    דומה, יש אותה השפעה מבורכת על ילדים אלה.

2. באמצעות השיטה "מתורגלים" שרירי האוזן התיכונה והטונוס שלהם משתפר על ידי אותם  צלילים מסוננים של המוסיקה שעוברים דרך מכשיר שנקרא "אוזן אלקטרונית". מכשיר זה       הוא מגבר עם שני ערוצים, שלכל אחד מהם מערכת סינון משלו. הצליל הנכנס מועבר מערוץ אחד למשנהו דרך "שערים" אלקטרוניים. פעולה זו מעוררת תבנית חוזרת של כיווץ-הרפיה של    שריר האוזן כמו כל תרגול אחר. התרגול מגביר את רמת הערנות של הילד, וגורם לכך שהוא או     היא יהיו יותר קשובים ומגיבים לאירועים חיצוניים. כמו כן זה משפר את הבקרה על השרירים, את היציבה וכן את הדימוי הגופני.

בנוסף, התרגול עוזר לבסס או לחזק את הדומיננטיות של אוזן ימין על ידי החלשה של רמת הצליל
באוזן שמאל. לעיתים קרובות ניתן לראות ביטוי רב יותר בהבעות הפנים מיד עם התחלת התוכנית. בעקבותיו באה היכולת לבנות משפטים, הקואורדינציה משתפרת וכן תחושת הזמן.

תכנית ההקשבה עוזרת לבסס או לחזק את מעגל הבקרה האודיו-ווקלי באמצעות תרגילים קוליים עם האוזן האלקטרונית. לאחר שיכולת ההקשבה לצלילים מסוננים משתפרת, מתבקש הילד לחזור על שירים, מילים ומשפטים. קולו מושמע למיקרופון, מעובד בעזרת האוזן האלקטרונית וחוזר לאזניו דרך אוזניות. מעגל מעובד זה גורם לילד להקשיב לעצמו כפי ש"אוזן טובה" הייתה שומעת אותו.
התוצאה היא בקרה מהירה ומדוייקת יותר על הפקת הקול ברמת הביטוי, ההיגוי, האינטונציה והרתמוס. בקרה אודיו-ווקלית טובה יותר לא רק מקלה על הדיבור וגורמת לו להיות ברור יותר, אלא גם מאפשרת בניית משפטים משוכללים יותר. כתוצאה מכך מתחזק תהליך החשיבה. יתרה מזו, הילד נהנה להביע את עצמו במידה גדלה והולכת ועושה זאת ביתר ספונטניות. זה משפר את יחסיו עם בני גילו ואת כישוריו החברתיים באופן כללי.

ייעוץ
בשיטת טומטיס נותנים גם יעוץ למשפחותיהם של הילדים שמטופלים במרכז ההקשבה, בכללם אלה עם תסמונת דאון. יעוץ זה מעניק בדרך כלל להורים הבנה עמוקה יותר של הפוטנציאל החבוי של ילדיהם ושל הדרכים לממש אותו.
ילדים עם תסמונת דאון דומים יותר לילדים הרגילים באוכלוסיה מאשר נוטים לחשוב. כמו ילדים אחרים יש להם אשיות משלהם, העדפות משלהם, כוח וצרכים. תהליך ההתפתחות שלהם זהה לזה של כל ילד אחר אולם הוא מתרחש לאט יותר. אמנם קצב הלמידה וההתפתחות המוטורית שלהם עשויים להיות איטיים יותר, אולם קשייהם עם שפה מדוברת אינם צריכים למנוע בעדנו להכיר ביכולתם ללמוד ולחשוב. ניתן לצפות מילדים עם תסמונת דאון באופן כללי לשלוט במיומנויות הבסיסיות של למידה כמו קריאה וכתיבה.
אינטגרציה ונורמליזציה מאפשרים לילדים עם תיסמונת דאון את ההזדמנות הגדולה ביותר לפתח את הפוטנציאל שלהם במיוחד כאשר הם מקבלים גם טיפול בדיבור. יש להמליץ להורים שינצלו תכניות העשרה ותרבות על מנת לפתח את כישורי ילדיהם.
על ההורים גם לזכור שילדים עם תסמונת דאון, כמו שאר הילדים צריכים לחבב את עצמם ולהרגיש טוב עם מה שהם; בטחון עצמי הוא הכרחי לבריאות נפשית והתפתחות אינטלקטואלית.
על משפחה מוטלת המשימה לגדל ילדים אלה לחיים עצמאיים. למשפחות שלהן יש ילדים עם תסמונת דאון ייתכנו מאמצים גדולים בהכנת ילדים אלה לחיים עצמאיים בקהילה. ילדים עם תסמונת דאון צריכים ללמוד מיומנויות שונות החל במשחק עם חברים, שימוש בתחבורה ציבורית, עבודה, הליכה לבנק וטיפול בעצמם.

יישומים נוספים של שיטת טומטיס
שיטת טומטיס מומלצת גם לילדים ובוגרים עם טונוס שרירים חלש בגלל סיבות גנטיות או פגיעה עיצבית. השיטה עשויה לעזור במיוחד לילדים עם c.p בצורות שונות. יציבה טובה יותר, שיווי משקל, דיבור ושפה הם התחומים בהם בדרך כלל נצפתה התקדמות. לעתים קרובות מדווחים הפיסיותרפיסטים והמרפאים בעיסוק של ילדים אלה שהם נלהבים יותר ומעורבים באופן אקטיבי בטיפול בזמן תכנית ההקשבה ואחריה. אנו מייחסים שינוי זה לקבלה עצמית טובה יותר שכוללת באופן אקטיבי בטיפול בזמן תכנית ההקשבה ואחריה. אנו מייחסים שינוי זה לקבלה עצמית טובה יותר שכוללת תחוש גופנית עצמית טובה יותר.
לאור תוצאות אלה, קו הגבול שעוצר ילדים אלה מלהיות "נורמלים", יהיה פירוש מילה זו אשר יהיה, הולך ונפרץ.
פול מאדול הוא בוגר אוניברסיטת סורבון, פאריס בפסיכולוגיה. הוא עבד עם דר. טומטיס לפני שהיגר לקנדה בשנת 1978 לקחת חלק בפיתוח שיטת טומטיס בצפון אמריקה. הוא מנהל-שותף של מרכז ההקשבה בטורונטו ומייעץ לרשת מרכזי הקשבה והנהלות בתי ספר שמשתמשים בשיטת טומטיס בקנדה, ארצות הברית ומקסיקו.

המחבר מודה ללואיז ביילי (Louise Bailey) על עזרתה בעריכת מאמר זה. גב' ביילי היא המנהלת של Baley Progressive School, 272 Codsell Avenue, Downsview, Ontrario, M3H 3X2.
 

תרגמה: אוכמא שפרן